אינטליגנציה רגשית הלכה למעשה
איך לגדל ילד עם חוסן נפשי בעולם כל כך דינמי
הקדמה: מה זה בכלל חוסן?
חוסן הוא לא היכולת "לא להרגיש" קושי, אלא היכולת לעבור דרך קושי ולצאת ממנו מחוזק. המטרה היא להפוך את הבית ל"מעבדה רגשית" שבה מותר להרגיש הכל, ולומדים איך לנהל את זה, המטרה הכי גדולה בהורות שלנו זה לא להציל את הילדים שלנו כל פעם מכל מכשול אלא לתת להם להרגיש אותו כשהוא מגיע, להיות שם עבורם כמו עוגן ולהעניק להם כלים להתמודד בעולם.
חוסן לא נבנה בצמר גפן: למה אסור לנו "לחסוך" מהם את הקושי?
רבים טועים לחשוב שאינטליגנציה רגשית פירושה רק לשקף ולתמלל רגשות, או לוודא שהילד תמיד מרגיש בטוח ונינוח. אבל האמת היא שחוסן נפשי לא נבנה בתנאי מעבדה של צמר גפן. כדי שילד יגדל להיות מבוגר שיודע להתמודד עם אתגרי החיים, הוא חייב להרגיש את האתגרים בעצמו (לא לייצר אותם בכוח אבל אם הם קורים אז תנו לזה לקרות). אנחנו, כהורים מאוד רוצים ת מיד להגן על הילדים שלנו וזה הכי לגיטימי, אך ההגנה האמיתית תגיע כבזכות זה שאנחנו עומדים לצידם ולא פותרים עבורם הם ידעו להתמודד בעולם.
כשאנחנו ממהרים "לפתור" לילד שלנו כל בעיה, להחליף לו צעצוע שנשבר מיד, או לוותר לו במשחק רק כדי שלא יבכה, אנחנו למעשה מונעים ממנו את ה"אימון" הכי חשוב שלו. חוסן נבנה כשהילד חווה תסכול לומד לקבל את הרגשות שלו, לומד איך להתמודד איתם. תפקידנו הוא לא להעלים את המכשול מהדרך, אלא להיות שם לצידו בזמן שהוא חווה את הקושי, לתת לו את הביטחון שהרגש הזה. ילד שלומד ש"מותר לי להרגיש רע וזה בסדר להתאכזב אבל אני אמצא פתרון", הוא הילד שיגדל להיות המבוגר החזק ביותר.
חלק א': חמשת השלבים לאימון רגשי
כדי שילד יפתח אינטליגנציה רגשית, הוא צריך שההורה שלו יאמין בו, יעזור לו לפתח את היכולת הזו:
אז קודם כל מודעות: שימו לב לרגש של הילד כשהוא עוד קטן (לפני שהוא הופך להתפרצות ותתמללו אותו, מותר להרגיש רגשות).
הזדמנות לקירבה: ראו ברגש קשה (עצב, קנאה, פחד) הזדמנות להתחבר, ולא מטרד שצריך להפסיק- כך הילד יבין את כל קשת הרגשות, יבין לקבל את רגשות האחר וידע להתמודד איתם.
הקשבה ותיקוף: הקשיבו בלי להגיד "זה שטויות". תנו לגיטימציה לרגש (גם אם הפעולה לא לגיטימית). מבחינת הילד כל רגש חדש הוא עולם ומלאו, זה שהילד משתף אתכם זה כבר מצויין, תאפשרו לו להוציא ולשתף, זה ייפתח קשר חזק ביניכם והוא יבין שיש על מי לסמוך בעולם ויעצים את תחושת השייכות והביטחון שלו.
מתן שמות לרגשות: עזרו לילד להגיד "אני מתוסכל" במקום לבעוט. המילים "מאלפות" את הרגש.
פתרון בעיות: רק אחרי שהרגש נרגע, תנו לילד להוביל את השיחה על ידי שאלות פתוחות ומכוונות "מה היית עושה אם..." מה הרגשת"...איזה פתרון לדעתך מתאים"...ואם צריך עזרה חפשו יחד את הפתרון.
חלק ב': הכלי הפרקטי -"גלגל הוויסות"
למדו את הילד (ואת עצמכם) מה עושים כשהרגש "מציף":
נשימות הבלון: לנשום לבטן כאילו מנפחים בלון ולשחרר לאט/ גם נשימות גדולות כשהילד בחיבוק איתכם מלמד אותו את הפעולה.
פינת הרגעה (לא עונש): מקום נעים בבית עם כריות, ספרים או מוזיקה, לשם הולכים כדי להירגע, לא כי עשינו משהו רע- הכינו את הילד מראש שזכותו לקחת זמן ולהירגע.
אחרי ההרגעה: שיחה פתוחה מלב אל לב
חלק ג'-תרגול: 2 תרגילים שתוכלו ליישם כבר היום:
תרגיל 1 "מילון הרגשות המשפחתי": התחילו לשתף ברגשות שלכם (בצורה מותאמת גיל): "היום הייתי קצת עצובה כי חברה אכזבה אותי, אז נשמתי עמוק והלכתי לשתות כוס תה". כשאתם נותנים מודלינג, הילד לומד שרגש הוא לא דבר מפחיד.
בנוסף לכך, הוא יתחיל לשתף אתכם בחזרה כי הוא ירגיש בטוח לספר לכם, ירגיש שהוא חלק ממעגל רגשות שגם אתם חווים.
תרגיל 2: "חוק 2 הדקות"- כשאתם רואים שהילד מתוסכל (לא מצליח להרכיב לגו, הפסיד במשחק, חבר לא רצה לשתף), אל תקפצו לעזור מיד. חכו 2 דקות. תנו לו "להתפלש" קצת בחוסר הנוחות. תנו למערכת הרגשית שלו לנסות לווסת את עצמה. בכל הזמן הזה תציעו תמיכה רגשית, חיבוק אך אל תפתרו עבורו. תכוונו אותו לנסות לפתור את הסיאוטציה בעצמו ותשאלו "מה אתה חושב שכדאי לעשות"
זה יגדיל את הביטחון שלו, את הדימיון שלו ואת המסוגלות.